27 בנובמבר 2011

Decrease to increase או ירידה לשם עלייה

עזבנו את ירושלים



זהו הרגע לוידוי: נולדתי בתל אביב. בהיותי בת שש "חזרנו" לירושלים כי אבי ז"ל (כמה קשה לקרוא לו כך) הירושלמי לא עמד בגעגועים. אף פעם לא סיפרתי זה היה סוד כמוס, יש מה שנקרא גאווה ירושלמית. מה גם שאמרתי מאאתיים, אז איש לא הרגיש.

מאז גדלו הילדים והיו לבני עשרה, נבטה המחשבה לעבור. עם מותו של אבא בפברואר השנה, נפלה ההחלטה.
התעניינו, שקלנו, התלבטנו , חיפשנו ולבסוף פסקנו - עוברים!



בשקט בשקט, בלי לשתף, מלבד המשפחה הקרובה נפל הפור.

ארזנו 25 שנות חיים לתוך הרבה מאוד ארגזים, גדולים בינוניים וקטנים. זו הייתה הזדמנות נפלאה למפות ולסנן ולפנות מקום בארון לרכישות אחרות.

ב 1/11/11 עברנו ממגורים ב"עיר הקודש" לגור "בעיר החטאים".



החשש העיקרי היה מזג האויר, אך עברנו בזמן הנכון כך שניאלץ להתמודד רק בקיץ הבא.
שמחנו לגלות שאת רוב הבירוקרטיה בכרך הגדול, ניתן לבצע דרך פקס ובטלפון מה שחוסך שעות רבות.
חיש קל איש איש למסלולו. ציפיתי לדרמה, לתחושת תלישות, אך היה כלא היה, כאילו אנחנו בעיר ללא הפסקה כבר שנים.

ירושלים הרים וגבעות היא. כאן  כל כך קל לגמוע קילומטרים במישור.  כל בני הבית מתכווננים לאופניים.



גם הכלב התרגל לו חיש, שכן גינות כלבים וחברים יש לו פה על כל צעד ושעל.

עד כה נהגנו לרדת לתל אביב ולשוב הביתה לירושלים, מעתה תל אביב זה הבית ונעלה לירושלים.